תערוכת עבודות הגמר של בוגרות התוכנית ללימודי אומנות בקמפוס אילת נפתחה בסוף השבוע האחרון

התערוכה היא עבודת הגמר של הסטודנטיות אחר סיימנו את התואר הראשון שלהם במחלקה לאומנות, וכמדי שנה התוצרים מוצגים לקהל הרחב בגלריית אמני אילת.

מר נועם גונן, מרצה במחלקה ואוצר התערוכה, בדבריו בטקס הפתיחה: "בוגרות התואר הראשון במחלקה לאומנויות בקמפוס אילת מציגות תערוכה מגוונת ורגישה הנותנת ביטוי למגוון קולות. היצירה האומנותית, הנלמדת במהלך התואר לצד הקורסים העיוניים, מהווה קרקע פוריה לעיבוד סוגיות שונות וחוויות חיים. עבודות האומנות נוגעות במנעד נושאים רחב – החל באישי (סוגיות הקשורות בהורות, בחירות בחיים, רגשות, זיכרונות) וכלה בציבורי/חברתי (סוגיות כגון מסורת מול מודרניות, או נושאים חשובים ובוערים כמו אלימות בגני ילדים וניצול מיני של נשים) – בשלל דימויים אומנותיים"

ד"ר רונית מילאנו, ראש התוכנית ללימודי אומנות בקמפוס אילת נשאה גם היא דברים מרגשים בטקס פתיחת התערוכה: "העבודות, שהן תוצר של תהליך עבודה אישי, מחקרי ומתמשך, מייצרות עבור הצופה את פסיפס הסטודנטים של אותו מחזור לימודים. מגוון המחשבות, הנטיות האסתטיות, והפרקטיקות האומנותיות, משקף את העושר ואת רוחב השיח שמתקיים במרחב הלימודי בקורס עניין אישי". עבורי, זוהי ההתגלמות החזותית של חוויית הלימוד והיצירה לאורך שלוש שנות הלימודים בתואר. אני מאחלת לבוגרינו מיצוי של כלֵי היצירה ויישומם בכל תחומי החיים. המאמץ העיקרי שלנו, כסגל, הוא לייצר מחלקה שתהיה גם חממה מקצועית וגם בית. ומבית, כידוע, לא נפרדים. אתם חלק מהמחלקה לתמיד, והתערוכה שהקמתם הינה הביטוי החזותי של הווייתכם כחוליה בשרשרת המשפחתית של המחלקה לאומנויות".

בתערוכה מעוררת השראה תוכלו למצוא בין השאר את עבודתה של טל טליה אהרון, שנוצרה בהשראת ילדיה התאומים אשר נפטרו בגיל חודש לאחר שנולדו פגים. לטל היה חשוב לשמור על זכרם אחרי שלא דיברה עליהם במשך 15 שנה. במסגרת עבודתה היא יצרה שתי מסגרות עשוית עץ טבעי, ללא ליטושים וללא שיפוצים:

החבל שממלא את חלל המסגרות מזכיר את חבל הטבור הקושר בין דברים, נותן חיים ומקשר בין החיים ומהמוות. שתי מסגרות העץ הגדולות אותן טל יוצרת מדמים שני חלונות צפים, מבעדם ניתן לראות את העולם, תלויים בין שמיים וארץ. הם נדמים כעיבודים פיסוליים לציוריו המופשטים של מארק רותקו, וכמוהם הם מזמינים את הצופה להרהור מדיטטיבי. יחד עם זאת, עם ההתוודעות לנסיבות הכואבות אליהן העבודה מתייחסת, המסגרות השקופות רומזות אולי גם לחלל מסוג אחר – האינקובטור – ואילו החבל, אשר ספק-חוסם ספק-מאפשר את ההתבוננות מבעד לחלונות, הופך לאיזכור לחבל טבור אשר יונק כוחותיו מהקרקע.

גם עבודתה של לירז שלמה שחרור, מוצגת בתערוכה ועוסקת בתופעה הקשה, ולמרבה הצער המוכרת, של התעללות בילדים במסגרות חינוכיות:

במבט ראשון, בגובה עיניים ממוצע, הצופה פוגש/ת שורת תצלומים של ציורים צבעוניים, לכאורה חזות הנעשה בגן. אלא שבכל ציור צבעוני שכזה, מופיע חור שחור. מתחת לשורת הציורים, בגובה עיניי ילד או ילדה, קיימת מציאות אחרת. המקרבן אינו נראה, זהותו חשאית, מוסתרת. הילדים, חשופים ופגיעים, מושפלים, בתוך רקע שהולך ומתמוסס, נעלם. מצד אחד, הבחירה הזו מעצימה את המיקוד על הילדים, סבלם והבעת הפנים והגוף, ומצד שני מדגישה את העולם שחרב, שנמחק במחי יד.

​"ברגע שהילדים שלנו מגיחים לאוויר העולם, התכלית שלנו כהורים זה לשמור עליהם ולתת להם הכוונה ותשתית לחיים טובים ומאושרים, וכל מה שאנחנו עושים זה רק לטובתם. התינוקות הקטנים שלנו סומכים עלינו שאנו לוקחים עבורם את ההחלטות הכי טובות ונכונות. אבל יום אחד זה מתפוצץ, את מביאה אותו בבוקר למפלצת ומשאירה אותו שם בלי לדעת מה עובר עליו במהלך היום. המפלצת מחייכת אלייך ואין לה שניים גדולות היא לובשת תחפושת של נסיכה אצילית, אימהית ואוהבת. את לא יודעת, שברגע שאת הולכת הכול משתנה."

אנו מזמינים אתכם ואתכן להגיע ולצפות בעבודות המוצגות בתערוכה מקרוב, בגלריית אמני אילת ברחוב יותם 2​.

שעות פתיחה: שני–חמישי: 10:00-21:00, שישי וערבי חג: 10:00-14:00, שבת: 12:00-21:00.

ניתן לצפות בעבודות גם באופן מקוון באתר התערוכה »