על דיאטות, טכנולוגיות, תרביות ותרבויות: לקראת אתנוגרפיה של המיקרוביום האנושי
רפי גרוסגליק הוא מרצה, חבר סגל במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מחקריו עוסקים בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה של אוכל; תזונה וחקלאות; גלובליזציה; צריכה; סביבה וחברה; ותרבות פופולרית.
תקציר ההרצאה:
במהלך שני העשורים האחרונים חקר המיקרואורגניזמים והשפעתם על הסביבה האנושית עבר לקדמת הבמה במדעי הטבע ובשיח הפופולרי. מחקרים רבים טוענים כי קהילות מיקרואורגניזמיות משפיעות השפעה עמוקה על חייהם של נשים ואנשים. נטען, כי לא רק בריאותינו ותפקודינו הפיזי מושפעים מהקשר שלנו עם המיקרואורגניזמים שבקרבנו, אלא גם כל אותן התכונות שלכאורה מאפיינות אותנו כבני אדם – החשיבה, הרגש והתודעה. טענות אלה קשורות בתפיסה חדשה, הרואה באדם ישות המוגדרת כאסופה של מינים מיקורביאליים החיים בתוך ולצד גוף אנושי, והמייצרים - במשולב עם מרכיבים אנושיים - יחידה סימביוטית, דינמית, חסרת גבולות ברורים ובלתי ניתנת להפרדה. מדובר בתפיסה פוסט-הומניסטית רדיקלית, המערערת על הנחות היסוד המערביות-מודרניסטיות הרואות באדם אינדיבידואל סינגולרי, דהיינו: עצמי (Self) ייחודי, המתוחם על ידי מרכיבי גוף אנושיים, שמפגשיו עם יצורים בלתי-אנושיים אינם מוגדרים כחלק מעצמיותו.
בהרצאה זו אציג כמה מהמשמעויות הסוציו-תרבותיות הנגזרות מהתפיסה החדשה של ה"אנושי" כישות המאופיינת בריבוי ובקיום סימביוטי עם סביבתה המיקרוביאלית. אתבסס על מחקרי העיוני ועל ממצאים ראשוניים ממחקר אמפירי רחב היקף אותו אני עורך בשיתוף עם ד"ר דן קוטליאר (אוניברסיטת חיפה) על הקשר שבין מדע המיקרוביום, תזונה, ותרבות אלגוריתמית. אדון בניסיונות הנעשים לחציית הגבולות שבין האנושי והמיקרוביאלי בזירות תרבותיות, רפואיות וטכנולוגיות וכן אעמוד על מגבלותיהם של הניסיונות הללו למתיחת הגדרתו של האדם אל מעבר לאנושי ולחציית גבולות אונטולוגיים ואפיסטמולוגיים. אראה כיצד ניסיונות אלה פועלים, באופן פרדוקסאלי, דווקא תוך עיגונן וחיזוקן של תפיסות המבכרות יחסים שאינם סימביוטיים בין ה"אנושי" לבין ה"מיקרוביאלי", את הסינגולאריות האנושית ואת מרכזיות האדם.
