דבר ראשת המחלקה

היותי עובדת סוציאלית היא חלק מרכזי במי שאני. את הקריירה המקצועית שלי התחלתי בעבודה עם נוער במעון שפעל באוריינטציה פסיכואנליטית וטופלו בו נערים שהוצאו ממשפחותיהם, ולאחר מכן בעבודה במרפאה לבריאות הנפש. בין לבין התמחיתי בלימודי פסיכותרפיה. במשך השנים של התפתחותי המקצועית, דיגדג לי הרצון להתאים את הכלים המעולים של הטיפול הנפשי שאותם רכשתי, לאוכלוסיות מודרות ומוחלשות. תהיתי לעצמי, איך זה יכול להיות שההזדמנות להיות מטופלים בפסיכותרפיה ניתנת בעיקר למי שידו משגת? איך זה יכול להיות שדווקא האנשים שחווים כאב רגשי עצום בשל נסיבות חיים אישיות וחברתיות ובשל הדרה, גזענות ועוני לא יכולים להרשות לעצמם ליהנות מהפריבילגיה של טיפול רגשי מעמיק?

הרצון לייצר כלים של טיפול רגשי, הנשענים על תיאוריות פסיכודינמיות, שיהיו רלבנטיים לשירות הציבורי ולפונים שמקצוע העבודה הסוציאלית מחויב להם מראשיתו, הוא שמלווה אותי לאורך 30 שנות הקריירה המקצועית שלי. במהלך השנים הללו ערכתי מחקרים רבים בנושאים של עוני, מגדר, מדיניות חברתית וטיפול ביקורתי בעבודה סוציאלית. הובלתי תהליכים של פיתוח שיטות מחקר איכותניות ביקורתיות, כאלה הרואות בידע מהחיים – המצוי בידיהם של לקוחות העבודה הסוציאלית – ידע הכרחי וחיוני. הקמתי במחלקה מסלול לימודים יחודי לעבודה סוציאלית לקידום צדק חברתי. זכיתי לפתח גוף ידע חדש של עבודה סוציאלית מודעת-עוני, אשר אומץ על ידי משרד הרווחה כמודל מוביל בעשרות רבות של מחלקות לשירותים חברתיים, והוא נלמד כיום בישראל ובעולם.

את כל אלה עשיתי במחלקה לעבודה סוציאלית ע"ש שפיצר, עם קולגות, סטודנטיות וסטודנטים נפלאים.

אם אתן/ם רוצים לשנות את העולם ומאמינים בכוחם של אנשים להיטיב עם עצמם ועם אחרים, אנו מחכות/ים לכן/ם.

שלכן/ם,

מיכל קרומר-נבו