המכון לחקר הנגב כבסיס להקמת האוניברסיטה, המחלקה למדעי החיים והמכונים למחקר שימושי

חברי המכון לחקר הנגב שלימדו באוניברסיטה היו נלהבים ועשו כל שביכולתם על מנת לתת לסטודנטים את המיטב של החינוך המדעי.  אתן דוגמא מניסיוני האישי.  יחד עם עליזה בנציוני הוטלה עלינו המשימה לבנות את החלק המעבדתי של הקורס "ביולוגיה של התא".  כבסיס לקורס אימצנו לעצמינו את התוכן שהיה מקובל בירושלים.  מאחר ורצינו להיות עוד יותר טובים ואטרקטיביים, פנינו לפרופסור יחזקאל הלפרין מבית הספר לרפואה בירושלים  שילמד אותנו את הטכניקות המעבדתיות שיאפשרו לנו לתת לסטודנטים של שנה ג' ביולוגיה בב"ש מעבדה שתדגים את מנגנוני הבקרה בביולוגיה שנקראים על שמם של ז'קו ומונו.  אלו היו שני מדענים צרפתים שקיבלו פרס נובל ב-1965 עבור תגליתם (Jacob & Monod. 1961).  המודל  הועבר בבאר שבע לתלמידי תואר ראשון, בעוד שבירושלים זכו לכך רק תלמידי המחקר.  תרגיל מעבדה זה בוצע בהצלחה כבירה שסטודנטים זכו לחזור על עבודה מדעית שזיכתה את חוקריה בפרס נובל.  כל תלמיד זכה למירב תשומת הלב שיכולנו להעניק להם על מנת שייהנו מהלימודים ויצליחו בהם.  אני משוכנע שעד היום האוניברסיטה שלנו מפורסמת בקרב הסטודנטים בארץ כמוסד שמשתדל לתת את המיטב לתלמידים, זכתה לזה בגלל ההתחלה שאנו בנינו.  שוב להזכיר, כל זה התחיל בשנות השישים לפני ההקמה הרשמית של האוניברסיטה. 

למכון להשכלה גבוהה בנגב לא הייתה תשתית ללמד ביולוגיה.  לכן המכון לחקר הנגב סיפק את כל מה שהיה ברשותו על מנת ללמד ברמה הגבוהה ביותר האפשרית.  המכון סיפק שימוש בחממות, בתי חיות, מכוניות, מכשירים מדעיים, כימיקלים.  המנהל של המכון לחקר הנגב יואל שכטר ז"ל מתאר את התרומה של המכון לאוניברסיטה בלשון הבאה: "חברי המכון לחקר הנגב הצטרפו למאמץ של דוד טוביהו כדי לקדם את הקמת האוניברסיטה.  הנהלת המכון לחקר הנגב ועובדיו  על כל תפקידיהם, ראו חובה לעצמם וכחלק מתפקידם לקדם ולסייע ככל יכולתם להתפתחות האוניברסיטה.  כתוצאה מגישה זו הועמדו לרשות האוניברסיטה המתפתחת מכשירי המכון והתשתיות של המכון לחקר הנגב.  חוקרי המכון הביולוגיים היו הראשונים ללמד במחלקה והיוו מאוחר יותר במשך שנים את תשתית המורים במחלקה לביולוגיה.  קורסים רבים בביולוגיה התקיימו במעבדות ובחדרי ההרצאה שהיו במכון לחקר הנגב. הנהלת המכון ורבים מחוקריו השתתפו בוועדות התכנון של האוניברסיטה ובוועדות שגייסו אנשי סגל מתאימים, למחלקות השונות.  הקיום של מחקר ברמות גבוהות במכון לחקר הנגב סייע רבות בקבלת אישורים מהמל"ג לפתיחת מחלקות מבוססות מחקר באוניברסיטה כולל גם את הפקולטה למדעי הבריאות".  

במכון לחקר הנגב מספר נושאי מחקר היוו פריצות דרך מדעיות.  הנושא הידוע ביותר היה בפיזיולוגיה של הצמח שצבר מוניטין בינלאומי.  פריצת הדרך החלה בהנחת עבודה של יואש וועדיה שירידת טורגור של רקמת הצמחים (טורגור הוא לחץ פנים תאי שחיוני לגדילת התאים) לא תמיד מסוגלת להסביר את העיכוב בגדילה שנגרם כתוצאה מחשיפת צמחים לעקות יובש ומליחות.  הירידה בטורגור רקמת הצמח הסובל מעקה היה ההסבר המקובל לירידה בגידול הצמח.  הוא היציע את ההיפותזה שעיכוב הגדילה בעקבות חשיפה לעקה, נגרם כתוצאה משינוי הורמונלי של ירידה בכמות הציטוקינינים (זרזי צמיחה בצמחים).  שינוי הורמונלי זה, מכוון את המטבוליזם של הצמח בתנאי העקה כולל עיכוב גדילה והזדקנות מואצת.  המחקר כלל ניסויים בהורמונים הצמחיים, ציטוקינינים, ג'יברלינים, אוקסינים ומאוחר יותר גם חומצה אבציסית (הורמון מעכב צמיחה).  סוג זה של מחקר הצריך הבנה מעמיקה ורמה גבוהה של הבנה בתהליכים פיזיולוגיים המתקיימים בצמחים.  זה הצריך פיתוח ושימוש בטכנולוגיות ובציוד מחקרי מתקדם כדי ללמוד על התהליכים המתקיימים  בצמחים.  כל קבוצת המחקר בפיזיולוגיה של הצמח נרתמה למאמץ, עזרו איש לרעהו כדי לקדם את נושאי המחקר הייחודיים ככל יכולתם.  קבוצת המחקר הוערכה בעולם המדעי כקבוצה המובילה בנושא פיזיולוגית העקה בצמחים, במחקר הורמונלי, כמו גם באנליזה כמותית של הורמונים.  הרבה מאמרים פורסמו מהמכון לחקר הנגב בספרות המדעית החשובה, הרבה לפני שהאוניברסיטה קרמה עור וגידים (ראו רשימת ספרות מצ"ב).  כדי להדגים גם את ההתלהבות וגם את ההשגים המחקריים באותה התקופה, אתן ציטוט לשני מאמרים שפורסמו ב- Current Contents Citation Classics.  ה- ISI  (שזה פירסום המעדכן את כל הפירסומים המדעיים בשיטחי המדע השונים. כיום הוא ידוע בשם ISI WEB OF SCIENCE), פירסם בכל שבוע עמוד אחד בו התבקש החוקר של המאמר שזכה במספר ציטוטים גבוה במיוחד, לפרט איך צמח הרעיון של המחקר ואיך הוא ביצע את המחקר שזכה להוקרה מדעית רבה.  בעמודים אלו שנכתבו על ידי חוקרי המכון מתואר הקושי של ביצוע מחקר ברמה גבוהה במכון מחקר צעיר הממוקם בבאר שבע כדלקמן: היה צורך לעבוד בתרביות רקמה בתנאים סטריליים ולא היה אוטוקלב במכון.  לכן החוקרים הביאו מהבית סירי לחץ לבישול שאפשרו את העיקור הדרוש לעבודה הסטרילית והמחקר בוצע בהצלחה!  שני העמודים הנ"ל מופיעים בשקף מספר 1 במצגת וכן ברשימת הפרסומים המופיעים בסוף מאמר זה.  הציטוטים הם  מהמאמרים של -  Kende 1965  ו – Itai & Vaadia 1965.  רוב המאמרים המצטיינים פורסמו בעיקר בשטח של הפיזיולוגיה של הצמח ומספר קטן יותר בעיתונות של מדעי בעלי החיים (ראו את רשימת הפרסומים בסוף המאמר).  העבודה המצוטטת ביותר בספרות המדעית מאותה התקופה (237 פעם) היא של עליזה בנציוני, יואש וועדיה והרמן ליפס – Benzioni et al 1971.  כתוצאה ממאמר זה זכתה פרופסור בנציוני ומסלול מטבולי קרוי על שמה Benzioni Shuttle.   לעניות דעתי פרופסור בנציוני היא היחידה באוניברסיטת בן גוריון שעל שמה קרוי מסלול מטבולי.  עבודה פורצת דרך אחרת שפורסמה בעיתון Science היא של משה טל ודרת אימבר שהראו שישנו בעגבניות מוטנט נובל שאינו יכול לסגור את הפיוניות שלו בגלל רמות נמוכות של ההורמון חומצה אבציסית.  ריסוס בהורמון זה מחזיר את המוטנט להתנהגות נורמלית (Imber & Tal 1970 (ראו שקף 2 במצגת) .

נוסף להישגים ברמה הבסיסית היו למכון הרבה הישגים במחקר השימושי שזכו שוב בהכרה בינלאומית.   היינו מובילים בעולם במחקר צמח הח'וח'ובה ((Simmondsia chinensis .  הצמחים הראשונים בעולם שנטעו בידי אדם היו כאן בבאר שבע.  מאיר פורטי ז"ל נטע אותם ב- 1960 בשטח המכון (היכן שעובר כיום הכביש המרכזי ("שדרות יצחק רגר").  מאיר פורטי ז"ל הוביל קבוצת חוקרים רב תחומית שעסקה באספקטים שונים של צמח הח'וח'ובה והשעווה המיוחדת המופקת מאגוזיו.  מאחר והיינו ראשונים בעולם לחקור ולהבין צמח זה, נטועים כיום בנגב המטעים המצטיינים בעולם.  קיבוץ חצרים שעומד בבסיס חברת נגב ח'וח'ובה מפיק מדונם של מטע 500 ק"ג אגוזים בעוד שארצות מתחרות ביניהן ארה"ב מפיקים יבולים הקטנים בהרבה מהיבול הנ"ל (שקף 3 במצגת).  גם קבוצת כימאים מהמחלקה לכימיה והמחלקה להנדסה כימית היו שותפים למחקר בח'וח'ובה במשך שנים. מחקר הח'וח'ובה נמשך עד לדעיכתו הסופית של המחקר עם פרישתה של פרופסור עליזה בנציוני לגמלאות. 

מאיר פורטי ז"ל גם הוביל נושאי מחקר של אינטרודוקציה ותירבות של צמחים רבים המסוגלים לשמש ליערנות ולצמחי נוי בתנאים המדבריים של אזור באר שבע והנגב כולל בתנאי מליחות.  בנק גנים של צמחים אלו ננטש ונעזב עם צאתו של מאיר פורטי ז"ל לגמלאות וסגירת של המכונים למחקר שימושי. 

היינו מובילים בעולם במחקר על השפעת מים מלוחים על צמחי חקלאות.  זה הוביל לא רק לפרסומים מדעיים אלא גם לביסוס חקלאות המשתמשת בהצלחה כלכלית במים המלוחים המצויים בנגב.  יידע זה משמש גם בעולם לייצור חקלאי באזורים שנחשבו לבלתי ראויים לעיבוד חקלאי.

המכון לחקר הנגב נסגר ב- 1973 ועל חורבותיו הוקם במסגרת האוניברסיטה המכון (מאוחר יותר המכונים) למחקר שימושי.  המטרה של המכונים למחקר שימושי הייתה להמשיך את המנדט שניתן בזמנו למכון לחקר הנגב ומאוחר יותר גם לאוניברסיטה והוא, לבצע מחקר ברמה גבוהה והידע המחקרי שינבע מהמחקר יאפשר לאנשים לחיות בכבוד, במיוחד באזורי המדבר.  למעשה היו שתי יחידות מחקר - המכון לחקלאות ולביולוגיה שימושית, והמכון לכימיה שימושית שכלל יחידה להתפלת מים.  המחקר להתפלת מים החל בשנות השישים על ידי גיוסו של פרופסור סידני לואב ז"ל שפיתח את הטכנולוגיה של התפלת מים באוסמוזה הפוכה.  שיטה זו היא העיקרית הנהוגה כיום בעולם להתפלת מים וחשיבותה עולה מיום ליום עקב מחסור עולמי במים שפירים.  עד ממש לאחרונה (קיץ 2011) ניתן היה לראות על בניין היחידה להתפלת מים של המכון לחקר הנגב את מגדל העץ עליו הרכיבו את הצינורות עם הממברנות להתפלת המים הראשונות בעולם (שקף 4 במצגת)  לפי מיטב ידיעתי הועבר המגדל לאחרונה לקריית שדה בוקר.

בשנת 2006 החליטה הנהלת האוניברסיטה בהנהגתו של פרופסור אבישי ברוורמן לסגור את המכונים למחקר שימושי.  חברי הסגל של המכונים למחקר שימושי פוזרו ביחידות שונות של האוניברסיטה ושייכים כיום ל- 7 מחלקות ולשלוש פקולטות שונות של א.ב.ג. מאחר והישגים של מחקר שימושי כמו פיתוח של תעשיות חדשות, פטנטים, רישום זנים חדשים לחקלאות ופיתוח טכנולוגיות חקלאיות ותעשייתיות חדשות, לא מוערכים על ידי היחידות האקדמיות של האוניברסיטה זה יוצר אלי הרושם שהועם זוהרו של מחקר השימושי באוניברסיטת בן גוריון והוא היגיע לידי סיומו. 

יואש היה אישיות מדעית מיוחדת במינה.  ראשית, הוא היה מנהיג מדעי מהשורה הראשונה.  אנשים קיבלו את מעמדו כמנהיג שאפשר לו לקדם נושאי מחקר ייחודיים בעולם בהצלחה גדולה, שחלקה פורטה במאמר זה.  כמעט כל אחד הכיר והעריך את מנהיגותו, חכמתו וחריפות שיכלו ואת דרך חשיבתו הלא קונבנציונאלית. הוא הנהיג קבוצת מחקר פעילה במכון לחקר הנגב כשהתנאים היו רחוקים מלספק מחקר מתקדם.  למרות התנאים הנ"ל קבוצת המחקר בהנהגתו היגיעה להישגים בינלאומיים כפי שפורט במאמר זה (ראו רשימת פירסומים בסוף מאמר זה).  מבחינה מדעית יואש היה החשוב שבין המייסדים של האוניברסיטה.  הוא תרם לא רק בנושאי מדע אלא גם ביכולת לגייס מדענים מעולים לבוא להתיישב בבאר שבע ולתרום להקמתה של האוניברסיטה.  הוא זכה לכבוד מיוחד על ידי האוניברסיטה של לוס אנג'לס בדוויס קליפורניה, שם הוא הוכרז כבוגר האוניברסיטה שתרם הכי הרבה לעולם המדעי, יותר מכל הבוגרים שלה מאז ייסודה. להפסדה של האוניברסיטה שלנו, מיד עם הקמתה בשנת 1970, הוא גויס למשרד החקלאות ועמד בראש מנהל המחקר החקלאי (מכון וולקני) ושימש גם כמדען הראשי של משרד החקלאות.  עד היום יואש מוכר כמדען הטוב ביותר שהיה למשרד וכמנהל הטוב ביותר שהיה למכון וולקני מאז הקמתו.  עם סיום תפקידו במשרד החקלאות הוא התמנה כסגן נשיא של האוניברסיטה העברית בירושלים ולצערנו הוא נפטר בגיל 65  צעיר מדי מכדי לנצל את יכולותיו הנדירות.  חבל על דאבדין.

לסיום פרק זה ניתן לשאול מספר שאלות.  האם היינו מסוגלים לשמור על מרכזי המצוינות המחקרית שהחלו במכון לחקר הנגב ולהפוך אותם למרכזי מצוינות מחקרית באוניברסיטה שבהן תיבנה האוניברסיטה  מוניטין בינלאומי? מי האחראי לכך שנושאים אלו שבהם היה לנו מוניטין בינלאומי אבדו ונעלמו מהאוניברסיטה?  האם בכלל נחוץ שהאוניברסיטה תבנה מרכזי מצוינות מחקרית ותשמור עליהם לאורך זמן?  באם אין לנו תשובות לשאלות הנ"ל, כדאי לפחות לדון בהם ברצינות על מנת לדעת איך לכלכל את צעדינו כאוניברסיטה שחרטה על דיגלה את המושג מצוינות.