מעבדת אדם חברה סביבה

במסגרת הסכמי השלום עם מצרים לפני מעל שלושים שנה, נדרשה ישראל לפנות את חצי האי סיני ולהעביר את בסיסיה הצבאיים אל הנגב. הבסיס הגדול מבין השלושה הועתק אל תל מלחתה באזור בקעת ערד בנגב הצפוני. לשם הקמתו היה צורך בפינוי אוכלוסייה בדווית ויישובה מחדש. המחקר מתאר את המהלכים שקדמו לפינוי כולל מהלכי גיבוש החקיקה, הניסיונות להגיע להבנות בשלבי החקיקה והמתווה שהתקבל בסופו של דבר. המחקר מתחקה אחר הנסיבות שאפשרו את העובדה שהפינוי עבר ללא מחאה ציבורית רחבה, ומבלי שהרשויות נדרשו להפעיל מנגנון אכיפה. הוא בוחן את השלכות המהלך על מערכת היחסים בין ישראל לבין הבדווים לטווח הארוך. בנוסף, מוצג מכלול של גורמים פנימיים וחיצוניים, משתנים וקבועים, שהשפיעו על תוצאותיו. תרומתו של המחקר הוא בכך שהוא מאפשר בחינת הצלחותיו, מגבלותיו וכישלונותיו של המהלך, בפספקטיבה של זמן. כן הוא יכול לשמש בסיס ללימוד השינוי שחל מאז ועד היום. (מתוך המאמר)