מעבדת אדם חברה סביבה

הגם שפוליגמיה אסורה בישראל, היא רווחת בקרב בדואי הנגב. לאורך השנים, לא רק שישראל נמנעה לפעול למיגור התופעה בנגב, אלא שבפועל היא עודדה אותה. המאמר יתמקד במדיניות הקצאת קרקעות למשפחות פוליגמיות בנגב בהתאם למספר הנשים. מדיניות שהנה בעלת השלכות משמעותיות על תכנון המרחב. ראשיתה של מדיניות זו בהנחיה מותנית שניתנה על ידי היועץ המשפטי לממשלה משנות השמונים, ואשר יישומה הורחב עם השנים. ההימנעות מיישום החוק האוסר פוליגמיה בנגב, הנה אחד מביטוייה של המדיניות המיושמת ביחס לבדואים, המעדיפה את השימוש בכלים תכנונים, על פני כלי האכיפה. המאמר יטען, כי נוכח השלכותיה החמורות של הפוליגמיה, חיוני לערוך שינוי במדיניות זו. (מתוך המאמר)