מעבדת אדם חברה סביבה

המאמר עוסק בדמותו של השיח' הבדואי בנגב כפי שהיא משתקפת בשירים שאסף, תרגם וביאר ששון בר-צבי החל מאמצע שנות הארבעים של המאה ה-20 ולאורך ארבעה עשורים של תמורות ומהפכים מדיניים בנגב. השירים משמשים כצוהר לשיח הפנימי של החברה הבדואית, שלרוב נסתר מעיני המתבונן הזר. המאמר כורך את הדיון בשירה עם תפיסתו של ההוגה אבן ח'לדון, אשר טען כי המאבק והמלחמה הכרחיים ליצירת ה"עצביה" – תחושת השייכות הקבוצתית ורוח הלכידות השבטית. על פי גישה זו, תהליכי התיישבות של נוודים הרסניים ל"עצביה", שכן הם מפחיתים את הנכונות למאבק וגוררים שינוי עמוק בהגדרתה העצמית של הקבוצה ובהתנהלותה ההיסטורית.