הקבוצה לחקר חינוך לדמוקרטיה וצדק חברתי

מאמר זה מתמקד באתגרים הייחודיים של חינוך תלמידים ותלמידות החיים
בעוני וביצירת פרקטיקות הוראה מודעות־עוני. המחקר נשען על פרדיגמה
ביקורתית הרואה בעוני תופעה מבנית ולא כשל אישי. באמצעות מחקר פעולה
איכותני, בו שיתפו פעולה חוקרים מהאקדמיה עם צוותי חינוך מבתי ספר
של רשת ברנקו־וייס, נחשפו ארבע תמות מרכזיות בעבודת המחנכת: הקשר
האישי כבסיס לחינוך, פדגוגיה מותאמת־הקשר, בניית שותפויות עם משפחות
וקהילות, וחשיבות התמיכה הצוותית כמענה לשחיקה רגשית. הממצאים
מראים כי מחנכות בבתי ספר אלו משלבות תיאוריה ביקורתית עם פרקטיקה
יישומית. עבודתן מאופיינת ביכולת לראות את התנהגות התלמידים כביטוי
אקטיבי למאבק הישרדותי, ולבנות עמדה חינוכית שאינה שיפוטית. המחקר
תורם לפיתוח ידע על התנאים הדרושים לקידום פדגוגיה מודעת־עוני ומדגיש
את חשיבות שיתוף הפעולה בין אקדמיה לשדה. הוא מציע מסגרת עבודה
הוליסטית שאינה מתמקדת רק בצרכים הלימודיים אלא בונה מערכת תומכת
עבור התלמידים והצוות כאחד.